על מנת שתוכלו להבין את החוויה והתחושה של ילדיכם העולה לכיתה א', נסו לחשוב ולדמיין מה עובר עליכם, כמבוגרים, כשאתם נמצאים במצב חדש או במקום שאינכם מכירים ומעולם לא הכרתם כמותו.
אצל רובנו, מצב חדש מעורר בנו חרדה, בעיקר כאשר אין חוקי ההתנהגות המתאימים מוכרים לנו. לעיתים אנחנו חשים מבוכה ואי-נעימות כאשר איננו יודעים מה נהוג ומקובל לעשות במקום חדש ולא מוכר (כמו למשל בבית זר או בעבודה חדשה).
יחד עם זאת, נסו להתחבר לתחושה מה קורה לכם כאשר יש מישהו שמעודד אותכם, שמאמין בכם ובמקום שאליו אתם הולכים, מלווה אותכם בדרך למקום החדש, שלא מצפה מאיתכם להצליח, "להיות הכי טובים", להרשים, להתקבל בין רגע - כך אתם יכולים לחוש בטוחים יותר בעצמכם.
זהו התפקיד שלנו כהורים, לעודד, להיות שם בשבילם, לא לצפות לגדולות. אנחנו נמצאים במקום הזה שנותן את הביטחון והאומץ לילדים שלנו להסתגל ולהתקבל במקום החדש.
אז מה אפשר לעשות כדי לעזור לילדנו בהסתגלותו לכיתה א':
לשוחח עמו על השינוי הקרב : זכרו בעיקר להקשיב ופחות לדבר, לשאול שאלות ולתת לגיטימציה לכל הרגשות של הילד: פחדים וחששות, שמחה, התרגשות בלבול ועוד. להקשיב למצבו הרגשי ולתת לו מענה. לא לנסות לבטל פחדים ולא להבטיח ש "הכל יהיה בסדר".
עודדו את הילד על מנת שיוכל לחוש בטחון בעצמו ואומץ! להדגיש בשיחה איתו את יכולותיו וכישוריו השונים להצליח בהסתגלות, להתמודד עם הסביבה החדשה ולרכוש חברים חדשים. זכרו לא לנהל עבורו את החיים במקומו, אלא לאפשר לו להתמודד בהצלחה בכוחות עצמו.
הציגו את בית הספר באור חיובי, אך אך תגזימו : חשוב להיות אמיתיים ולא להגזים בכך וליצור בקרב הילד ציפיות לא ריאליות שיתנפצו לנוכח המציאות. הדבר נכון בעיקר בעלייה לכיתה א'. פחות לומר "איזה כיף בבית הספר", "איזה כיף ללמוד", "עכשיו אתה כבר לא קטן אלא ילד גדול שלומד בבית הספר". נסו לא ליצור אצל הילד את תקוות השווא, כי - לא תמיד כיף בבית הספר, ולא תמיד כיף ללמוד, ובדרך כלל בגן היה הרבה יותר נחמד ומהנה וכן, הילד שיגיע לכיתה א' פתאום יבין שהוא לא כל כך גדול, אלא דווקא הכי קטן. חשוב להציג בפני הילד את המציאות כפי שהיא. אפשר לצבוע אותה בצבעים נעימים ומרגיעים אך שוב, לא להגזים (כגודל הציפייה כך גודל האכזבה).
לא להלחיץ את הילד ולהעמיס עליו צפיות גבוהות לא להעביר מסרים כגון: "אתה תהיה תלמיד טוב, אתה הילד הכי חכם בגן וכך תהיה גם בכיתה, מוצלח כמו אחותך וכו'. לאפשר לילד לבוא ממקום נקי ושקט ובטוח לשנה החדשה. לא לעשות לו בימי החופש האחרונים מרתון הכנה לכיתה א' או לגן ולנסות לדחוף אותו במהירות קדימה. נסו גם לא לומר לילד למשל - "אני יודע שתתנהג כמו גדול השנה ותיפרד ממני יפה". לפעמים ילדים חשים לחץ נפשי משום שהוא מתביישים ברגשות החרדה אותן הם חשים. הציפיות של ההורים והסביבה "להתנהג כמו גדול", "לא לפחד" ו"לא לעשות בעיות", יכולים לגרום לחשש שלא יתנהג כמצופה ויאכזב את ההורים ואת המורה, החשש הזה יכול להלחיץ את הילד עוד יותר ולגרום לרגרסיה.
להפגיש את הילד עם ילדים אחרים מבית הספר לפני תחילת השנה. מבחינה חברתית הימצאות במסגרת של אנשים שאינם מוכרים לנו כלל מעוררת גם היא חרדה. בבסיס חרדה זו נמצא הפחד מדחייה והרגשת אי-השייכות. לכן ברורה הרגשת הרווחה והשמחה המתעוררת בנו כאשר אנחנו פוגשים בסיטואציה כזו מכר כלשהו, אפילו לא היינו מיודדים עימו במיוחד קודם.
להיפרד מהילד בבוקר הפרידה צריכה להיות קצרה ועניינית, ואם קשה לילד (או להורה) להיפרד, כדאי להיעזר במורה לעזרה פיזית עדינה, כדי לקצר את הפרידה ולחתוך. במקרים בהם הפרידה היא קשה, חשוב מאוד, לא להתבייש בילד ובהתנהגותו ולומר לו דברים פוגעים ומעליבים, כיוון שגם כך קשה לו. חשוב מאוד להיות עם ילד, ולעודד אותו להאמין שהוא גדול ויכול להצליח להיפרד.
מבחינת הסתגלות חדשה למבנה, אפשר לעזור לילד בשבוע הראשון להתמצא מבחינה גיאוגרפית במקום החדש.
לשוחח עם הילד על כללי ההתנהגות והטקסים השונים במהלך היום בכיתה. אי-ידיעת כללי ההתנהגות, הנדרשים והמצופים בגן החדש או בכיתה, מעוררת בילד חרדה, כמו במבוגר הנמצא במצב דומה.
סמכו על הילד. גם אם קשה בהתחלה, עודדו אותו שאתם סומכים עליו, שהוא מקסים ובוגר וזה בסדר שקשה לו עכשיו. שוחחו עימו על התחלות חדשות, היזכרו יחד איתו בהסתגלויות שאתם חוויתם בעצמכם. שאלו אותו אילו דברים או פעולות הוא יכול לעשות כדי להקל על עצמו (אפילו ערכו רשימה של הדברים שהוא אומר).
נסו להשקיט את החרדה שלכם . ההסתגלות היא לא רק של הילד, אלא גם של ההורה. כאשר ההורה מעביר לילד את תחושות החרדה שלו לגבי המקום החדש, הילד יתקשה לחוש בטוח בעצמו ואף יכול לחוות קשיי הסתגלות קשים עוד יותר. התיידדו עם המורה, הכירו את השמות של הצוות וסמכו עליהם, לימדו את סדר היום של הילד כך שתוכלו לשוחח עימו על היום שלו אחר הצהריים, אל "תחפרו" לילד איך היה ומה עשה במהלך היום כדי להשקיט את המקום החרדה שלכם- כך אתם מעבירים לילדיכם שבעצם אתם לא בטוחים שהוא אכן מסתדר והמקום החדש הוא אכן מפחיד ומאיים.
בהצלחה!
