"כן, ככה זה אצלנו מידי יום ביומו, כל שעה משעות היום כשני הילדים נמצאים ביחד", סיפרה לי אם קורסת. "תוכלי לתת לי דוגמאות?", שאלתי אותה. "למשל, רק אתמול רבו מי יחזיק את השלט בזמן שהם צופים בטלוויזיה. מהר מאוד הם הגיעו לצעקות. ביקשתי מהם שיסתדרו ונמאס לי מהריבים האלו ואז הם כבר התחילו עם האלימות. הענשתי אותם, שלחתי אותם לחדר בלי טלוויזיה. נראה לך שאז הם הפסיקו? כאילו לא הבינו בכלל שהם מקבלים עונשים כשהם רבים....תוך שלוש דקות כבר הייתי בחדר, צורחת עליהם ומנסה להפריד שוב. הריבים הכי נוראיים מתרחשים כשאנחנו בנסיעה. אי אפשר לנסוע חמש דקות בלי שהם יתחילו לריב. אני ואבא שלהם צורחים עליהם, מאיימים, מענישים...כלום לא עוזר".
התסריט הזה מוכר לכם? ייתכן שבעזרת שינויים קלים אצליח להתאים אותו בדיוק למה שקורה אצלכם בבית. כל כך הרבה נאמר ונכתב על מריבות בין אחים, ואתם מנסים ליישם את הכל, אז איך זה שהם עדיין רבים כל הזמן?
כמה דברים מעודדים על מריבות אחים:
1. מריבות בין אחים הן נורמאליות ואפילו רצויות!
2. קונפליקטים הם חלק בלתי נפרד מיחסים בין בני אדם. גם אנחנו רבים עם בני הזוג שלנו, עם אמא שלנו ולפעמים גם עם החברים לעבודה והחברים הקרובים. לרוב, בלשון בוגרת אילו נקראים וויכוחים, אך בכל אופן, זהו קונפליקט דומה לזה שמתרחש בין הילדים שלכם.
3. הילדים "מוציאים" לעיתים את זעמם על דברים שקרו להם בבית הספר, בגן או בחוג, על האדם הקרוב והבטוח להם ביותר, על האדם שאהבתו אינה תלויה בדבר, על האדם שתמיד ישלים איתם בסוף הריב- על אחיו.
4. כשאחים רבים, זה נורמאלי וחשוב. הקונפליקטים הם חלק מבדיקת הזהות של הילד והמקום שלו בחברה. כשהמקום הבטוח שלו הוא בבית, הוא מתאמן על החיים האמיתיים, על איך לפתור את הקונפליקטים עם החברים שלו ועם אנשים בסביבתו.
5. דרך המריבות ילדים בודקים מה משתלם להם להיות, במה הם חזקים יותר ובמה הם חלשים יותר.
6. מחקרים גילו שאחים שרבו בילדותם, מקיימים קשרים קרובים יותר עם אחיהם בבגרות, מאשר אחים שלא רבו!
עד כאן תיארתי את החלק החיובי יותר במריבות בין אחים. אך עם זאת, יש עוד כמה סיבות למריבות אחים, פחות חיוביות:
1. כי זה מה שהם רואים בין ההורים - ההורים רבים ביניהם מילולית, האחים מחקים אותם בדרך שהם מכירים, צעקות ומכות.
2. כי הם מקנאים אחד בשני - כי ההורים משווים ביניהם, כי אחד מוצלח יותר והשני יפה יותר, כי לאחד יש ולשני אין.
3. כדי לגייס את תשומת לב ההורים - הדרך הטובה ביותר שההורים יהיו כל הזמן בסביבה ויקדישו את עצמם לילדיהם.
4. כדי לגלות כמה כוח יש להם- אחד מול השני וכל אחד מול ההורים.
5. משעמום.
אז סיכמנו שהסיבות למריבות בין הילדים יכולות להיות גם חיוביות וגם שליליות. בכל מקרה, אני מאמינה שכשאתם בבית או בחוץ, אתם לפעמים יוצאים מהכלים כשאתם חווים אותן. אז מה עושים כשאתם לא מסוגלים לראות, לשמוע ולהתערב במריבות האלו – כמה כללי ברזל:
1. אלימות פיזית מתערבים ומפסיקים. לבקש שייפרדו בעצמם ואם לא עושים זאת להפריד. "אצלנו בבית לא מכים"- לומר תמיד. ברגע שהם מפסיקים - לעודד, לשמוח, לנשק. כדי שתשומת הלב החיובית תגיע בזמן הנכון והרצוי.
2. ריב ללא אלימות- לא להתייחס!!!! אפשר להציע להם להתחשב. אבל זכרו, כך הם מתאמנים לחיים האמיתיים.
3. במקרה והם לא מצליחים לפתור קונפליקט- אל תפתרו בשבילם אלא רק עזרו להם להגיע לדרך הנכונה.
4. לא לקחת צד.
5. כאשר הם מסתדרים ביניהם - עידוד ועוד עידוד וגם חיזוק חיובי. (איך מעודדים? חיזרו למאמר הרלוונטי).
איך מתחילים?
לפני שאתם מתכוונים לעשות שינוי בהתנהגות שלכם ובתגובה שלכם כלפי מריבות, ערכו שיחה מקדימה עם הילדים.
אמרו להם שמהיום אתם לא מתכוונים להתערב במריבות שלהם, שאילו המריבות שלהם ולא שלכם. עודדו אותם שאתם סומכים עליהם שהם יכולים להסתדר בעצמם והם ימצאו את הדרך לפתור את הבעיה.
יחד עם זאת, אתם יכולים להזהיר אותם שאם המריבה תגלוש לאלימות, תצטרכו להפסיק אותה מייד באמצעות לקיחת החפץ עליו הם רבו, להפריד ביניהם, או במידה והם מחוץ לבית, לחזור הביתה מייד. אם המריבה האלימה מתרחשת ברכב, לעצור מייד את הרכב. בכל מקרה, אתם אמורים להיות החלטיים ונחושים שלא תוכלו לסבול אלימות פיזית.
ברגע שתהיו החלטיים ותשדרו להם שאתם סומכים עליהם, סביר שתוכלו לראות שהם מוצאים לעצמם פיתרונות יצירתיים, כדי להפחית את המריבות ביניהם.
זכרו, המריבות לא ייעלמו לגמרי, מכל הסיבות שפירטתי קודם לכן, אך ייתכן שיהפכו להיות פחות ארוכות, רעשניות ואלימות. כמו כן, המריבות שבעבר "הוציאו אתכם מהכלים" הרבה פחות ירגיזו אתכם בהמשך.
בכל מקרה, אני מבטיחה שבעוד כמה שנים, המריבות, הצעקות וכן...גם המכות, יהפכו לזיכרונות ילדות מתוקים ורחוקים...
