פנטזיה ומציאות
אני בהריון!!!! אני אהיה אמא!
אני בחודש התשיעי ואני יודעת שאהיה אמא נפלאה. ברגע שהתינוק הקטן יצא מגופי ויונח על בטני הוא יזחל ויטפס לעבר השד ויינק בשקיקה. ואני- ממבט ראשון אתאהב בו ואדע שהנה- אני אמא- אמא שלו. התינוק הקטן בזרועותיי יביט בי במבט אוהב, רגוע ובוטח. שנינו יחד נחוש את הקשר הבלתי ניתן לפרימה- של אם ובנה.
שמעתי שאפשר להבדיל בין סוגי בכי של תינוקות. יש בכי לרעב, יש בכי לעייפות ובכי לשעמום. אין לי ספק שאצליח לזהות למה בני הקטן בוכה. אני אהיה אמא שלו!! אני יודעת ש"אמא רגועה = תינוק רגוע", ואני לבטח אהיה אמא רגועה. אמהות שמספרות שהתינוקות שלהן לא ישנים הן פשוט לחוצות ומעבירות את הרגשתן לילדיהן. אני אהיה רגועה ולכן התינוק שלי יהיה רגוע ויישן לילה שלם- אין לי ספק בכלל.
כל הזמן אנשים אומרים לי שכדאי לי לישון עכשיו כמה שיותר, משום שכשהתינוק ייוולד אני לא אישן. אני לא מבינה מה הבעיה? הרי ידוע שתינוקות ישנים שעות רבות ביממה - אני פשוט אישן בכל פעם שהוא ישן.
אמא שלי אמרה לי שהיא תבוא להיות איתי בביתי כמה ימים אחרי הלידה. אמרתי לה שאין צורך. בשביל מה? מה כבר יכול להיות כל כך מסובך? התינוק אוכל וישן. אני ובן זוגי נצליח להסתדר. ובכלל- הוא כל כך תומך. הוא מתכנן ביחד איתי איך את ההורות החדשה ואז הזוגיות החדשה שתיוולד לנו יחד עם הולדת התינוק.
אני כל כך מתרגשת....אני מחפשת כל סימן לתחילת הלידה ורוצה כבר להיות אחרי.
כן, אלו היו מחשבותיי לפני לידת בני. חשבתי שאין מוכנה ממני לתפקיד האמהות.
אבל המציאות הכתה בי. מייד. לאחר הלידה שהייתה ממושכת, כואבת ומתישה, בני הקטן סבל מקוצר נשימה והרופאים לקחו אותו מייד להשגחה. ראיתי אותו רק כמה שניות. אבל כל כך רציתי להניק אותו מייד אחרי הלידה. אמרו לי ש"החיבור בין האם לתינוק הוא מיידי....", רציתי לומר בקול שבור לרופאים שהתרוצצו בחדר... התאכזבתי - זה לא היה כפי שציפיתי.
אף אחד לא הכין אותי לכאבים האיומים שהמשיכו אחרי הלידה למשך שבועיים. התפרים לא הגלידו ואני התקשיתי ללכת, לשבת ואף לשכב. ולהניק - זה נראה כל כך פשוט אז למה הוא לא מצליח לתפוס את הפטמה? ולמה זה כל כך כואב?
לישון? אני כבר לא מכירה את המושג הזה. באמצע היום בני הקטן ישן לפרקים של עשר דקות. בשאר הזמן הוא בוכה או יונק. גם כשהוא ישן שינה עמוקה אני לא מצליחה לישון. אני דרוכה - אם הוא יפסיק לנשום? האם קר לו מידי והוא פשוט יקפא למוות? ואולי הכלבה הקטנה שלי, השובבה והחמודה, שמקנאה כל כך שיצור קטן תפס לה את המקום, תקפוץ לעריסה שלו ותנעץ את שיניה בגולגלתו. איך אפשר לישון עם כל כך הרבה תרחישים איומים ונוראיים שיכולים לקרות?
מזל שאמא שלי באה. הרגשתי שהמלאך הטוב הגיע. היא עזרה לי, לא שפטה אותי, אמרה לי כמה טובה אני כאימא...ואני חשבתי שאני ובן זוגי נצליח להסתדר לבד. חשבתי שהאהבה שלי ושלו חזקה מכל מכשול. חשבתי שאתאהב בו עוד יותר ושהתינוק יעצים את אהבתנו. אבל בעצם- אני רק רוצה שיציל אותי. ההתאהבות המחודשת והלבבות עפו, דרך החלון, רחוק רחוק. אכן, אני משתוקקת לבעלי יותר מאי פעם: שיחזור מוקדם, שיישאר בבית, שיקום בלילות, שיציל אותי מהבכי של התינוק, שיגיד לי כל הזמן כמה קשה לי וכמה אני נפלאה...
אני כבר לא יודעת אם אני נורמאלית. חשבתי שאהיה בעננים. כל כך חיכיתי לתינוק הזה.
אני מגלה שלעיתים אני עפה לעננים- מאושרת ושמחה באהבתי לבני הקטן. לעיתים אני אומללה. נתקפת בעצב תהומי, פנימי. זה מבהיל אותי. אם אני לא מאושרת כל הזמן, מה זה אומר על האימהות שלי? אולי אני אימא לא ראויה ולא טובה?
אני מאמינה שגם אני וגם אמהות רבות אחרות חשות תחושות דומות. בין אם זהו ילדן הראשון, שלאחר הולדתו מתגלה כי התסריט ההוליוודי הוורוד צבוע גם בצבעים אחרים, או לאחר הלידה השנייה, השלישית או אפילו הרביעית. גם כשהאם חושבת שהיא יודעת למה לצפות, כי היא כבר עברה הכל, היא מנוסה ומוכנה - מגלה מכשולים חדשים ומפתיעים.
אחרי הולדת בני השני, שיתוק הכה בי - איך יכול להיות שהכול כל כך מפתיע ושונה? איך יכול להיות שאני לא מסתדרת כפי שציפיתי מעצמי? מה קורה לי? הרי אני החזקה, הנחושה, זו שתמיד יודעת, זו שתמיד מצליחה לעשות הכל? חשתי כה חסרת אונים עד שהבנתי שיש עוד הרבה אמהות כמוני.
ישנן דרכים רבות לאמהות טריות להתחבר ולהיתמך - להפוך את התחושות החיוביות והשליליות המציפות את האם, לנורמאליות. בין אם באמצעות כתבות בעיתונים, ספרים או פורומים באינטרנט, בין אם במפגשים ארעיים של אמהות בחופשת לידה בגינה הציבורית ובין אם במפגשי קבוצות אמהות אחרי לידה בליווי מנחה.
כשהצטרפתי לקבוצת האמהות, פגשתי אמהות שיש להן כל כך הרבה לשתף ולי יש כל כך הרבה להעניק להן. השיתוף עם אמהות אחרות, ההכוונה והייעוץ ממדריכת הקבוצה, והתמיכה מכולן, עזרה לי לעבור את הקשיים. ההכרה ש"אני נורמאלית", ש"יש עוד כמוני", הפכה את האבן הכבדה שנחה על ליבי, לקלה יותר ונסבלת.
לכן, כיום, בנוסף להיותי יועצת חינוכית התפתחותית ומלווה משפחתית, יש לי את הזכות הנפלאה להיות מלווה ומנחת קבוצות אמהות לאחר לידה.
קבוצות "חיים של אמא" מתמקדות בתהליכים שעוברות נשים לאחר לידה ראשונה, שנייה או שלישית... בקבוצה נשתף אחת את השנייה וכן אנסה לתת לכן דרכים להתמודדות עם המהמורות שבדרך, כמו הדילמה בין אמהות וקריירה, זוגיות לאחר לידה, הפחדים והחרדות המלווים את האמהות ועוד...
אנסה גם לתת מענה לצרכיהן המיוחדים של אמהות לילד שני, שלישי או רביעי, המתמודדות עם המריבות או הקנאה בין האחים ועם המערך המשפחתי החדש.
ועכשיו, קבלו את הסרטון של עינת גור עטר, שממחיש בדיוק על מה אני מדברת:
