טיפול דיאדי
"אי אפשר איתו כבר", אמרה לי רינת, אמא של שלו בן ה-7. "הוא ילדותי ותינוקי יותר מאח שלו בן החמש. הוא לא אוהב לשחק עם חברים, רק איתי. כשאני כבר יוזמת ומבקשת מאמא של ילד מהכיתה להזמינו, הוא לא מוכן ולא מעוניין לשחק עם החבר, אלא נצמד דווקא לאמא שלו ומשוחח איתה! למה אין לו חברים? למה הוא לא אוהב לשחק במשחקים של ילדים בני גילו? את יודעת, הוא עדיין צופה בערוץ הופ. ערוץ של תינוקות. כשאני מעירה לו על כך הוא מתחיל לבכות ואומר שלא מעניינות אותו התוכניות בערוץ הילדים. ועל פעילות ספורטיבית אין בכלל מה לדבר. הוא מפחד מכדורים ולא מוכן ללכת לשום חוג ספורט. הוא שמנמן. גם כשאני מעירה לו על כך הוא מסרב להתעמל. מה אעשה? אני מפחדת שהוא יהיה ילד ומבוגר שמן, דחוי ועצוב."
רינת ובעלה מאיר פגשו אותי לראשונה בפגישת ייעוץ הורית. יחד החלטנו שהדרך שנעשה יחדיו תהייה דרך טיפול דיאדית. בשבוע הראשון נפגשתי עם רינת ושלו, לאחר מכן, עם מאיר ושלו, ובשבוע השלישי, פגישת ייעוץ נוספת עם ההורים בלבד.
בפגישות הראשונות שיחקנו במשחקים שבהם שלו אהב לשחק. לאחר כמה פגישות התחלנו בפעילויות ספורטיביות יותר או שיחקנו במשחקים בוגרים יותר, המתאימים לגילו.
הדרך הייתה ארוכה ונמשכה חודשים מספר. דרך המשחק המשותף הצלחתי לגשר בין ההורים לשלו. הם הצליחו לראות את ילדם המיוחד כפי שהוא - ילד רגיש, הזקוק לקבלה מצד הוריו, זקוק לחיזוקים ולאהבה. ברגע שהם הצליחו לקבלו כפי שהוא, הוא הצליח להתגבר על הקשיים הפיזיים והחברתיים שלו והחל להתקרב בהתפתחות הרגשית שלו לבני גילו.
לאחר שראו ההורים כי התקשורת וההבנה שלהם את שלו השתפרה רבות, הם הגיעו אלי למספר מצומצם של פגישות ייעוץ פרטניות, עד שהם חשו בטוחים מספיק להמשיך לבדם בדרך החדשה.
שיטת הטיפול הדיאדי (דיאדה פירושה זוג, צמד או שניים) אינה הכרח, אלא היא דרך נוספת לטיפולים אחרים המתמקדים ביחסים במשפחה. ייתכן ואם רינת ומאיר היו מגיעים אליי רק לייעוץ לבדם, התהליך הייעוצי היה ארוך יותר. אך יחד עם זאת, אם לאחד מהמשולש, אמא-אבא-ילד, התנגדות עזה לסוג הטיפול, ניתן להחליפו בסוג טיפול אחר, כמו טיפול פסיכולוגי אשר ממוקד בעיקר בילד או ייעוץ הורי אשר ממוקד בעיקר בהורות ולאו דווקא בילד עצמו.
במודל הדיאדי הטיפול מתמקד ביחסים בין המשולש במשפחה לבין כל צלע במשולש בפני עצמה. במהלך הטיפול ניתן מקום חשוב להורים ולאינטראקציה של הילד איתם משום שההורים הינם גורם מרכזי בהתפתחות הנפשית של הילד. במהלך האינטראקציה, למטפל יש אפשרות להתערב ואולי גם לשנות את ההתנהגות בפועל במהלך הטיפול.
האינטראקציה עם הילד מתרחשת באמצעות משחק וכן באמצעות שיחות, אשר מתגלגלות למעשה תוך כדי המשחק. מלבד השיחה עצמה, המטפל הדיאדי "שומע" גם את מה שלא נאמר בחדר, כיוון שילדים נותנים ביטוי למה שמעסיק אותם דרך משחק, בייחוד אם הם מתקשים לדבר על כך. גם ההורים לא תמיד מבטאים עצמם דרך השיחה, אלא לחילופין בדרך בה הם משחקים עם הילד, מגיבים אליו ומבינים אותו. הקולות השקטים הללו משחקים תפקיד משמעותי במערכת היחסים שלהם עם ילדם ומשקפים את הבעיות שהובילו אותם להגיע לטיפול.
לסיכום, דרך הטיפול הדיאדית היא דרך בה ההורה מקבל נקודת מבט חדשה על הילד והיחסים עמו. הטיפול מערב את ההורים בעולמו הפנימי של ילדם ומאפשר להם ללמוד להיות אלמנט תומך עבורו ומעניק לילד אינטרקציה חיובית עם ההורים, תמיכה רגשית וכלי התמודדות יעילים עם הקשיים.
הטיפול הדיאדי נמצא יעיל מאוד בשיפור ומיתון קשיים של ילדים כמו הפרעות התנהגות, ליקויי למידה, קשיי קשב וריכוז והפרעות רגשיות כגון דיכאון או חרדה.
