חרדות של אמא
לפני הלידה של בני הבכור קניתי כל כך הרבה מוצרים : בייבי סנס, אינטרקום, מדחום לאמבטיה, מדחום לחדר, מחטא בקבוקים ועוד רבים וטובים, כדי להבטיח את שלומו של התינוק הזעיר וחסר הישע.
שום דבר לא הכין אותי לכל הסכנות האורבות לו בכל פינה ובכל שנייה. מאז שהוא נולד החרדה מלווה אותי- שמא יקרה לו אסון נורא. זה התחיל כבר בשניות הראשונות של חייו, שחששתי שיש לו בעיה מסתורית שבגללה הוא לא בכה ברגע הלידה וזה המשיך יומיים אחר כך, כשהאחות בתינוקייה בבית החולים הסבה את תשומת ליבי שהאף שלו קרוב מידי לגוף שלי כשהוא יונק ולכן הוא יכול להיחנק. מרגע זה כל הנקה לוותה בחרדה איומה שמא זו תהייה האחרונה בחייו הקצרים.
כל אחד ממשפחתי המורחבת רצה להרים אותו ולחבק אותו, את הילדון החמוד והמקסים שלי, כשהם מתעלמים מכל המחלות והחיידקים שהם נגועים בהם. "השתגעתם" רציתי לומר ולחטוף את בני מידם.
בחודשים לאחר מכן כבר לא יכולתי לשמוע חדשות ולקרוא עיתונים. כל כך הרבה אסונות יש בעולם וכל כך הרבה איומים מרחפים מעל ראשו של בני. ואני, חסרת ישע. איך אוכל להצילו?
הפחד והחרדה מלווים אותי עד היום, כשאנחנו נוסעים לטיול, ואני חוששת שרכב אחר יסטה מנתיבו ויפגע באוצר היקר שלי וישאיר אותו משותק עד סוף ימי חייו. או כשאני משאירה אותו בגן, ואני מדמיינת איך הוא נופל מהנדנדה בחצר ונפצע אנושות. או אפילו כשהוא משחק להנאתו בבית וברגע שאני לא משגיחה עליו מטפס אל אדן החלון ונופל מהקומה הרביעית.
לקח לי זמן רב ללמוד איך להתגבר מעט על חרדות אילו וללמוד איך לעצור את המחשבות שמובילות לתסריטים איומים ונוראיים שגרמו לי לחוש משותקת מרוב פחד.
דניאל סטרן מקדיש לנושא האחריות האימהית פרק שלם בספרו "הולדתה של אם" – "הבטחת הישרדותו של התינוק שלך". לכל אם טרייה יש את הרגע הזה שבו זה מכה בה- ההבנה של גודל האחריות כהורה על חייו של התינוק. ההבנה וההכרה באחריות הזו משנה את העולם של האם לתמיד. יש נשים שההכרה הזו תכה בהן עוד בהריון אך בתקופה זו התינוק הוא עדיין תינוק דמיוני ומושא הדאגה עדיין אינו ממשי- אי אפשר להחזיק בו, להריח אותו, לשמוע אותו. עם הלידה התינוק הינו ממשי ועם הזמן הוא תופס יותר ויותר מקום בחיי האם. לאחר הלידה וככל שהאם נקשרת יותר לתינוק, תחושת האחריות על חייו מתעצמת.
החששות והחרדה המלוות את האחריות הזו, הן טבעיות והכרחיות ובעצם משאירות אותנו האמהות ערניות. החשש התמידי הזה גורם לנו להיות האדם המתאים ביותר להגן על הילד שלנו. החשש הזה הוא אינסטינקט מהטבע שאחראי על הישרדותנו. דניאל סטרן בספרו קורא לחשש הזה "תגובת דריכות". במהלך האבולוציה, חיות, כולל היצורים האנושיים, היו צריכים להגביר את תגובות הדריכות שלהם כלפי סכנות מהטבע- כמו טורפים, מזון רע, מים ועוד. היום יש רק מעט סכנות "טבעיות" כאילו, אך ישנו מערך שלם של סכנות "אזוריות" כמו משטחים בגבהים משתנים, אמבטיות, חשמל, מכוניות ועוד. אילו בעצם הטורפים החדשים המהווים סכנה לתינוק ואמהות מתייחסות אליהם כאילו היו אריות או זאבים בטבע.
יחד עם החשיבות העצומה שיש להכרה של האם שהיא זו שאחראית על חייו של ילדה וכן החשיבות שיש לחרדה ולפחדים הנלווים, קשה מאוד לתפקד בחיי היום יום בפחד וחרדה מתמשכים. האם אפשר למתן מעט את הפחדים? מה עושים כדי "להישאר נורמאליים" ולהמשיך לתפקד?
ראשית, ישנן נשים שתחושת האחריות מובילה אותן לחוש תחושות שונות. ההכרה שהתינוק עם היוולדו תלוי בה לחלוטין יכולה להכניס באם כוח ורגשות עצומים, ודווקא חיוביים: שליטה, העצמה וכוח. כלומר, ישנו נתיב אחר ויש דרך אחרת לתרגם את האחריות העצומה המוטלת על האמא.
כמנחת קבוצות לאמהות אחרי לידה למדתי ששיחות עם אמהות אחרות, על החרדה הזו שכמעט ואינה מדוברת בשיח אמהות רגיל, נותנות תוקף לרגשות הקשים שיכולים לפעמים לשתק אמא טרייה או מנוסה יותר. שיחה של אם חרדה עם אם שחשה עוצמה וביטחון כתוצאה מהאחריות המוטלת עליה כאם, יכולה להוות מקור לתמיכה וחיזוק לאם החרדה. כמו כן, העובדה כי "יש עוד אמהות שמרגישות כמוני" והפידבק והעצות שהאם מקבלת, עוזרים גם הם למתן את החרדה.
עם הזמן, כשהילד גדל, בדרך כלל החששות להישרדותו פוחתים. רמה מסוימת של פחד נשארת תמיד סמויה, מוכנה לקום לתחייה כשהנסיבות ידרשו זאת. הפחד והחרדה לשלום הילד קיימים, אך אני ממליצה לך למצוא את הדרך שלך להשקיט אותם ולא ליצור תסריטים איומים בראשך למען תפקודך השוטף כאם. עצם הידיעה, שהחששות והחרדה המלוות את האחריות הזו הן טבעיות והכרחיות ובעצם משאירות אותנו האמהות ערניות, יכולה גם היא להרגיע מעט. החשש התמידי הזה גורם לנו להיות האדם המתאים ביותר להגן על הילד שלנו. אל תוותרי עליו!
עם זאת, אם את חשה שהחרדה והפחד מנהלים את חייך ואת מתקשה לתפקד בחיי היום יום, פני לייעוץ ולעזרה. בין אם זה בקבוצת אימהות, בייעוץ, בטיפול פסיכולוגי רגשי או התנהגותי או בתרופות. כל הטיפולים הללו יכולים לעזור לך ללמוד כיצד להמשיך לתפקד למרות החששות מהאחריות העצומה המוטלת עלייך.
.jpg)
